אחים ניסני השקע נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

תביעה חוזית – ביטוחית לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה וגניבה.

הצדדים הגיעו להסכמה בעניין גובה הנזק – 244,260.56 ₪ לפני ניכוי השתתפות עצמית בשיעור של 2.5% [השווה לפי חישוב פשוט ל – 6,111.5 ₪] אך לא פחות מ – 9,800 ₪. המשמעות האריתמטית היא כי הנזק מועמד על – 234,461 ₪.

המחלוקת על החבות וביתר מיקוד – האם אכן מדובר בפריצה או בביום.

רקע

התובעת הנה חברה העוסקת בייבוא, מכירה והפצת בדים ומנוהלת על ידי האחים מישל ומרסל ניסני [להלן – "מישל" ו "מרסל"].

התובעת רכשה מאת הנתבעת פוליסת ביטוח "מטריה בתי-עסק" שמספרה

3-2875848-0 הכוללת כיסוי בגין סיכון פריצה ו/או גניבה, בהתאם לתנאי הפוליסה ורשימת הביטוח [להלן – "הפוליסה"].

במסגרת עסקה של התובעת, הוחזקו גלילי בד במחסן שברחוב גרוזנברג 35 בתל אביב [להלן – "המחסן"]. עד לשנת 2001 שימש המחסן כחנות לממכר בדים, וממועד זה ואילך החל המקום לשמש כמחסן לאחסון גלילי בד.

התובעת טוענת כי במהלך סוף השבוע שבין 8 ל – 11 לינואר 2004 נפרץ המחסן ונגנבו ממנו גלילי בד רבים [להלן – "הגלילים"]. הפריצה נתגלתה על ידי מרסל, אשר פתח את העסק ביום ראשון ה- 11.1.2004 בשעה 10.30לערך, אך רק בשעה 13:00 בצהרים לערך עלה לקומה העליונה של המחסן בו הוחזקו הגלילים וגילה את הגניבה. באותו יום בשעה 13:57 הגיש מישל תלונה למשטרת ישראל על פריצה וגניבת סחורה מהמחסן.

המחסן הנו בן שתי קומות. הכניסה לקומה הראשונה היא מרחוב גרוזנברג, ואילו אל הקומה העליונה ניתן להגיע הן מתוך קומת הכניסה של המחסן, והן דרך גרם מדרגות חיצוני העולה ממדרחוב נחלת בנימין דרך דלת ברזל – ישירות אל תוך הקומה העליונה. הדלת האחרונה היא זו שנפרצה על ידי חיתוך מנעול רתק תלוי [להלן – "מנעול רתק"] והגלילים נלקחו מתוך הקומה העליונה. בקומה העליונה ישנו חדר פנימי המוגבה בכ - מטר וחצי ממפלס הרצפה ששטחו גדול יותר מ'אגף הכניסה'. הגלילים, כך נטען, הוחזקו על הרצפה בחדר הפנימי ובאגף הכניסה.

אין מחלוקת כי התובעת התקינה במחסן מערכת אזעקה שחוברה למוקד חברת אמינות בע"מ [להלן – "המוקד"]. לענייננו מדובר במערכת שסופקה על ידי חברת עורב בע"מ והיא כוללת מספר גלאים כאשר בקומה העליונה הותקנו שני גלאים מסוג אינפרא – אדום פאסיבי, מרכז בקרה וצופר עצמאי.

גלאי אחד הותקן בפינת החדר החיצוני [הנמוך יחסית מהחדר הפנימי] והשני מעל פיר או דלת המעבר אל החדר הפנימי, במרכז הקיר, כשהוא צופה אל החדר הפנימי. אין חולק כי המערכת כשלעצמה הייתה תקינה בכל עת רלוונטית ושידרה ביעילות למוקד.

על פי רישומי המוקד המוסכמים: [א] המערכת נדרכה ביום חמישי 8.11.04 בשעה 21:18 ונוטרלה ביום ראשון 11.1.04 בשעה 10:31. [ב] לא התקבלה אצלם התראה על הפעלת האזעקה בפרק זמן זה.

בסמוך לגילוי הפריצה ולהודעת התובעת, הגיעו למקום בין היתר, מומחה אזעקות מטעם הנתבעת, חיים דור, חוקר מטעמה, שמואל שטיינר [להלן – "דור", "שטיינר"], טכנאי מז"פ אמנון מנחם ושוטר מפקח בועז חממי. מישל הגיש תלונה על פריצה.

ואז נגלו לכל : מנעול רתק מנוסר באופן שהוסר החיבור הימני שלו אל משקוף הדלת [הוא נותר מחובר מצידו השמאלי אל הדלת עצמה] וכן עדשות או "מכסים" של שני גלאי הקומה העליונה כשהן מרוססות בצבע שחור. ריסוס בוצע גם בשטחי הקירות הסמוכים לגלאים.

לא חלף זמן רב והשוטרים, דור ושטיינר החלו לחשוד כי מדובר בביום. זאת בעיקר משום שלדעתם, לא ניתן היה לצבוע את עדשות הגלאים כשהמערכת דרוכה, מבלי שהללו ישגרו למוקד גילוי ואף יפעילו את צופר האזעקה. ועוד, לדעתם נוסר מנעול הרתק מבפנים, כאשר הדלת כבר הייתה פתוחה ועל כך למדו מסימני ונסיבות החיתוך / השחזה. הם חשדו אם כך כי ה"פריצה" לאו פריצה היא וכי הפעולה בוצעה טרם דריכת המערכת וללא כל שימוש בכוח, תוך יצירת מצגים ו"ממצאים" הפוכים.

בביקור משטרתי חוזר מיום 12.1.04 לא השתנו חשדות השוטרים כפי שכתב במזכרו רס"ר מז"פ דוד לב.

ב – 20.6.04 נחקרו מרסל ומישל במשטרה כחשודים בביום ובהונאת הנתבעת: החוקרים ייחסו להם עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה ומסירת הודעה כוזבת.

ב - 22.6.04 ביקר במחסן מומחה אזעקות מטעם התובעת, יהודה הלפרין [להלן – "הלפרין"], כתב דו"ח והגישו במסגרת הודעה לחוקרי המשטרה ב – 19.7.04. לדעתו, ניתן היה לחתוך את מנעול הרתק מחלקה החיצוני של הדלת תוך שימוש בדיסק ממונע [עצמאי] או חשמלי המתחבר לנקודות טעינה זמינות ונגישות במקום. אשר לריסוס הגלאים, הגיע הלפרין למסקנה כי היו פגמים בכיוון זוויות הגילוי של הגלאים, כך שנוצרו "שטחים מתים", הפורצים הכירו היטב את המחסן ועל כן יכולים היו לאור זאת לרסס "מלמטה למעלה" עד שיכסו את עדשות הגלאים ללא קריאת גילוי שלהם. על כן אין להטיל בתובעת חשד של ביום.